סטטוס-סקול בע"מ נ' יזובצ`יק

החלטה

1.לפניי בקשה לביטול פסק דין.

2.ואלה העובדות הצריכות לענייננו:

2.1עסקינן בתביעה שטרית בגין עשר המחאות בסך קרן של 570 ₪ כל אחת לתאריכים: 28/7/06, 28/8/06, 28/9/06, 28/10/06, 28/11/06, 28/12/06, 28/1/07, 28/2/07, 28/3/07, 28/4/07 (ההמחאות הוצגו וסומנו ת/7 וראה גם החלטה בדבר תיקון תביעה מיום 30/12/07 - בש"א 15557/07).

2.2הצדדים זומנו לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה ליום 12/3/09. ברם, נוכח התנהלות הנתבעת לא ניתן היה להשלים את הישיבה במועד זה והומלץ לנתבעת לפנות לקבלת סיוע משפטי בטרם יושלם ההליך והכל כמפורט בהחלטה מיום 12/3/09.

2.3הנתבעת הגישה מסמכים נוספים אשר לא היה בהם כדי לקיים אחר ההחלטה מיום 12/3/09 ועל כן זומנו הצדדים לישיבת הוכחות וסיכומים בעל פה נוספת ליום 8/6/09 בשעה 11:30 (ראה החלטה מיום 26/3/09 אשר על פי הרישומים בתיק בית המשפט הומצאה לתובעת ביום 2/4/09).

2.4ביום 8/6/09 לא התייצבה הנתבעת לישיבת ההוכחות ועל כן ניתן פסק דין המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 4,350 ₪ בצרוף שכר טרחת עורך דין בסך של 875 ₪ ומע"מ כחוק; כמו גם להשיב לתובעת אגרת בית המשפט ששולמה על ידה (675 ₪) בצרוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד ששולמה (28/1/08) ועד לתשלום המלא בפועל (לעיל ולהלן "פסק הדין").

2.5ביום 11/11/10 הגישה הנתבעת בקשה, להעברת מסמכים מסוימים מהארכיב לבית המשפט בהתאם להחלטה של המוסד לביטוח לאומי. בהחלטה מיום 21/11/10 צויין כי הבקשה אינה נהירה אך עם זאת, הודגש כי הנתבעת רשאית לעיין בתיק בית המשפט.

2.6ביום 6/5/12 הגישה הנתבעת בקשה זו לביטול פסק הדין.

3.  הבקשה מוגשת בחלוף כמעט שלוש שנים ממועד מתן פסק הדין.

בבקשה - שאינה נתמכת בתצהיר ואף מטעם זה מן הראוי היה לדחותה - אין כל התייחסות למועד בו התקבל פסק הדין אצל הנתבעת. כאמור, הנתבעת זומנה כדין לישיבת ההוכחות עוד ביום 2/4/09 בהתאם לאישור מסירה שבתיק בית המשפט.

מה גם שהנתבעת נכחה בישיבת ההוכחות הקודמת שנקטעה בנסיבות כמפורט בפרוטוקול והיה על הנתבעת כבעלת דין שנכחה בישיבה, לכל הפחות, לעקוב אחר ההליך (ולעניין חובת בעל דין לעשות כן ראה - אמנם ביחס לתובע אך הדברים יפים גם לענייננו – ת.א. (ת"א) 2813/02, מדינא נ' החברה לגנת הטבע (2002); וכן השווה: בש"א (ב"ש) 3737/05, עשיש נ' מס הכנסה (2005); ע"א 10483/07, אומטיים הפצה בע"מ נ' המשביר הישן בע"מ (בפירוק) (2008)).

אך גם אם נלך לקולא, הרי שמצינו לעיל כי לכל היאוחר בחודש נובמבר 2010 ידעה הנתבעת או היתה צריכה לדעת על קיומו של פסק דין ואין לפנינו כל טעם מדוע הנתבעת חדלה מלהגיש את הבקשה בשלב זה והמתינה כשנה וחצי נוספת. ודוק: הנתבעת מצרפת מסמכים מתיק ההוצל"פ שעל פניו צולמו על ידה כבר ביום 2/12/10.

כאמור ב-רע"א 10436/07, ציון נ' בנק הפועלים בע"מ (2008):

"...הלכה היא כי "טעם מיוחד" אשר מצדיק את הארכת המועד הינו קיומן של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואילו כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ ...".

טעם כאמור לא הוצג לפניי ועל כן די היה בכך כדי לדחות את בקשת הנתבעת.

(ולעניין העקרונות על פיהם תבחן בקשה לארכת מועד ראה: בש"א 6229/11, דן יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (2012); בש"א 1711/12, רוכמן נ' קיבוץ מענית (2012); בש"א 954/11, הוליס תעשיות בע"מ נ' מ"י (2011); ת.א. (ת"א) 2813/02, מדינא נ' החברה להגנת הטבע (2002)).

למעלה מהדרוש אבחן להלן את הבקשה גם לגופא.

4.בבואנו לבטל פסק דין, ניצבות בפנינו שתי שאלות: האם נפל פגם בהליך מתן פסק הדין שבעטיו יש להורות על ביטולו מחובת הצדק; ולחלופין, האם חרף היעדר פגם, יש מקום להורות על ביטולו מכח שקול הדעת הנתון לבית המשפט (ראה: רע"א 7034/00, צדקה נ' וייל (2001); ע"א 8646/04, כריים נ' מינהל מקרקעי ישראל (2004); ת.א. (ת"א) 12746/08, פיתוחי חוטם ייבוא ייצוא שיווק יוזמה בע"מ נ' פלמוליב בע"מ (2009), על האסמכתאות הנזכרות שם).

5. הזימון לישיבת ההוכחות הומצא לנתבעת ביום 2/4/09 והנתבעת, אף אינה טוענת כנגד כך. על כן, לא נפל כל פגם בהליך מתן פסק הדין.